"גיל המעבר של נשים הוא עניין של כל האוכלוסייה ולא רק של נשים"

באפריל 2022 אירחנו את ד"ר גדעון קופרניק, מוביל מהפכת המודעות לגיל המעבר בציבור. שאלות נשאלו, תשובות נענו. למדנו הרבה

הזמנו לקבוצת הפייסבוק של On Fire את האיש שאחראי על המהפך שעובר גיל המעבר בעין הציבורית ונעננו מיד בחיוב, שכן ד"ר גדעון קופרניק שם לעצמו למטרה את הנחלת המידע החשוב על גיל המעבר ואנחנו זכינו (זכינו גם בעבר, יש להודות. תקראו כאן >>).

קופרניק הוא גניקולוג בכיר, סגן יו"ר האגודה לגיל המעבר, מייסד בית הספר לגיל המעבר בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב ומי שניהל מספר מרפאות לגיל המעבר בעבר הקרוב והרחוק. הוא מחבר הספר "המדריך הישראלי לבנות 40 +" ורואה בעצמו שליח לרפואת הגיל, מתוך תפיסה שידע לנשים ולרופאים יעזור לנשים לצלוח את הגיל המיוחד הזה, בו הן נמצאות בשיאן.

מכאן, הבמה של ד"ר קופרניק, של השאלות שנשאלו והתשובות להן:

"אני רופא נשים שנים רבות. לפני כ-20 שנה גיל המעבר היה בחיתוליו. ההורמונים הגיעו והיתה תחושה של שינוי", הוא אומר. "בשלב זה טסתי לארה"ב, לחוות כבשים צעירות, להן עשינו כריתת שחלות וערכנו עליהן ניסיונות הקשורות למנפאוזה. כששבתי לארץ הקמתי מרפאת גיל מעבר, בהתחלה בסורוקה ואחר כך בבית החולים קפלן ומאז זה עיקר עיסוקי".

מה זה גיל המעבר ואיך תדמיתו עברה תאונה?
"אישה וגבר הן שתי חיות שונות", אומר קופרניק, "אישה היא חיה מחזורית ומגיל צעיר המחזוריות הזו הופכת אותה מילדה לאישה, כשהיא מקבלת את הווסת, לראשונה. אז היא בגיל ההתבגרות ובסערה הורמונלית ורק בגיל 20-22 המוח שלה מבשיל לחלוטין, המחזור הופך סדיר וכל אישה מקבלת את הייחוד שלה.

"בהמשך מגיע מהפך הורמונלי אדיר נוסף – ההיריון. האסטרוגן עולה מאד ויורד דרסטית אחרי הלידה ודכאון אחרי לידה מופיע אצל 20%-50% מהנשים, שהוא בעצם מהפך הורמונלי נוסף, שמשמעותו שינויים גדולים שמביאים גם לדיכאון".
"כשהשחלה מפסיקה לתפקד, כאין ביציות והן מזדקנות, מגיעה הטראומה הגדולה ביותר. זה קורה בגיל 35-38 לערך ואז לאט לאט גם הפרשת ההורמונים יורדת. המשמעות היא הפסקת תקופת הפריון כשלב קריטי בחיי האישה".

"אנחנו", אומר קופרניק, "החיה היחידה, שיחד עם לוויתן האורקה, ממשיכה לחיות 30%-40% מחייה, אחרי תום תקופת פוריותה. אין עוד חיות בטבע שזה מתרחש אצלן. קיבלנו מתנה אבולוציונית בה הורמונים ממשיכים להיווצר בגוף גם ללא שחלות".

עושות RESET
לד"ר קופרניק חשוב להסביר על שום מה ולמה נקרא גיל זה 'גיל המעבר': "המעבר עליו אנחנו מדברים, מציין את המעבר בין הפרשת הורמונים להפסקת הפרשת ההורמונים. זו הטראומה שסיבתה היא הורמונלית אבל הפתרון שלה אינו בהכרח הורמונלי. הפתרון הוא ההתמודדות של האישה עם המצב החדש בו המוח עושה RESET למצב החדש, שמלווה את האישה עד סוף ימיה".

"ה-RESET למצב החדש אינו בהכרח הורמונלי, כאמור, אלא תלוי באישיות האישה, במצב בו הגיע לאותו שלב, בתרבותה, בצורה בה היא מתמודדת עם בעיות – בהתייעצות או התעלמות, ברמת הבושה ועוד. הפתרון תלוי בהרבה משתנים שאינם הורמונליים כלל".

נשים שונות ביניהן, בין אם בנראות הסימפטומים, עוצמתם או גיוונם, הוא מסביר ונותן לדוגמה את גלי חום, שמובילים בסימפטומים אצל הישראליות ואצל האמריקאיות. אצל יפניות מובילים דווקא כאבי צוואר וכתפיים.

ירידה בפוריות, הסימפטומים וההאצה במחלות הכרוניות
מדוע הסימפטומים בסוף עוברים? לרוב הסימפטומים חולפים אחרי כמה שנים אבל יש נשים – 12% לפי מחקר שהתפרסם לאחרונה – שממשיכות לסבול מהסימפטומים גם עד גיל 85 ואף יותר.

"במאמר שפורסם לא מזמן, התגלה שה-RESET הזה יכול להשתנות אם האישה עברה תקיפה מינית בגיל צעיר. אפילו לזה יש משמעות בסוג ובחומרת הסימפטומים", מסביר קופרניק.

אם כך, למה הם חולפים? "כי האדפטציה של הגוף בעת הזו הכינה אותו למצב חדש, בסופו של דבר. חשוב לדעת שאין אבר בגוף שההורמונים – אסטרוגן, פרוגסטרון וטוסטסטרון – אינם הדלק שלהם. רוב האברים עושים את האדפטציה כשהמוח עושה אותו אבל לא תמיד בצורה מושלמת. זו הסיבה למגוון הבלתי נגמר של סימפטומים של גיל המעבר ולכן ניתן לומר: כל תופעה שלא היתה שם לפני כן, עשויה להיות קשורה לגיל המעבר, כולל חרדות מנהיגה, חוסר יכולת להחליט, עליה בתחושות אשמה, תופעות פיזיולוגיות באברים שונים. הכל. הסימפטומים מגוונים – המפרקים, נמלול וכל התופעות הידועות. רוב השינויים הם במערכת העצבים – המוח הוא האבר הזועק לעזרה".

במקביל לירידה בפוריות, הוא מסביר, יש האצה בהזדקנות המוח, הלב, העצמות, המפרקים, מערכת המין. העדר המחזור מאיץ את הסיכון למחלות הזדקנות כמו מחלות לב, למשל. לאחרונה התפרסם מחקר על מחלות כמו דמנציה, אלצהיימר ופרקינסון והפסקת המחזור התגלתה כמאיצה של הופעתן.

אז מה עושים?
נחזור עם קופרניק ללוויתן האורקה, שקיבל מתנה אבולוציונית כמו שלנו ומכך, שווה לצפות בטבע ולבדוק האם יש כוונה במתנה האבולוציונית שקיבלנו – יכולתנו להמשיך לייצר אסטרוגן, גם אם באופן מופחת ולהישאר בחיים עוד שנים רבות אחרי תום יכולת ההתרבות.

"האורקה הוא לוויתן שחי בלהקות. ובלהקה לנקבה המבוגרת יש תפקיד. אצלן הגיל זה לא מצב מקולקל, להיפך. גילו שבלהקה בה יש נקבות מבוגרות תוחלת החיים גבוהה יותר מאלה בהן אין נקבה מבוגרת. בתצפיות שבוצעו על להקות כאלה, גילו שהנקבות הצעירות מובילות את הלהקות בימי שיגרה אבל כשיש קשיים ומגבלות, מי שלוקחות את ההובלה הן הנקבות המבוגרות דווקא. ניסיונן הוא המשמעותי ללהקה.

"המין האנושי עוד לא הפנים את המתנה האבולציוניות שניתנה לנו. נשים מגיעות בגיל הזה לשיא שלהן וכשהן בתפקידי מפתח וסובלות מתסמיני גיל המעבר וכל הסערה ההורמונלית הזו משפיעה עליהן, על תפקודן והחלטותיהן ומכך, שההשפעה היא על כל האוכלוסייה. לכן, גיל המעבר של נשים הוא עניין של כל האוכלוסייה ולא רק של נשים".

למה לא מדברים על גיל המעבר?

"למדתי רפואה, התמחיתי בגניקולוגיה ומעולם לא למדתי על גיל המעבר", מפתיע ומספר קופרניק. "באנגליה מלמדים על גיל המעבר כבר בשנות התיכון, במערכת הלימודים וכידוע, מודעות היא ההתמודדות רצינית הרבה יותר מהתעלמות".

הטיפול ההורמונלי ויחסי ציבור גרועים
קופרניק משרטט את ההיסטוריה הקרובה: "היו המון מחקרים וכנסים עד 2002 והורמונים ניתנו עד אז ברוחב יד. בשנות ה-70 הוסיפו לאסטרוגן פרוגסטרון כדי לחזק את רירית הרחם".

אז הגיעה הפצצה ששינתה הכל: "ב-2002 התפרסם מחקר מעוות, שבדק נשים מאד מבוגרות יחסית, בממוצע גיל 63-65, וראה שיש עליה קלה בשכיחות סרטן השד למי שלקחה אז הורמונים. הפרסומים העצימו את הנתונים ופרסמו אותם באופן שגוי ומייד אחוז הנוטלות הורמונים ירד, מ-30% לכ-5%. מאז לא עוזר דבר כולל התנצלות והסבר של מחברות המחקר ב-2015 במגזין ידוע, שביקשו להבהיר את מחקרן ותוצאותיו השגויות".

כיום 5%-9% מהנשים נוטלות הורמונים. "כל ההפחדות שהאמריקאים הכניסו לטובת בטחון משפטי, משפיעים על נשים עד מאד, שלמרות שהן סובלות מסרבות לקחת הורמונים ואני אומר שבכל גיל אפשר ליטול הורמונים. אסור לסבול ויש תדמית שגויה על נטילת ההורמונים".

אחרי ההקדמה שלו, ענה קופרניק על כמה שאלות חשובות מהמשתתפות באירוח. סידרנו אותן לפי נושאים וכל שכתוב כאן נאמר על ידו:

מיגרנות וגיל המעבר
מיגרנות מתחלקות לשני סוגים – הורמונליות הקשורות לשינויים הורמונליים ומיגרנות של כל החודש. המחקר בעיצומו אבל מיגרנה היא מצב של כלי הדם. המיגרנות ההורמונליות מגיעות כנראה משינויים לפני הווסת והקפיצות בערכים ההורמונליים, הן כנראה הסיבות למיגרנות.

יש מיגרנות עם אאורה (סימנים מקדימים כמו נצנוצים בעיניים וכדומה) הן מסוכנות ועלולות להביא להסלמה של מצבי שבץ ולכן נשים הסובלות מכך לא נוטלות גלולות נגד הריון אבל הורמונים הן יכולות ליטול.
לעיתים טיפול הורמונלי עוזר למיגרנות כאלה אבל כאן ההתאמה היא קריטית ולפעמים הזרמה קבועה של הורמונים, בעזרת מדבקות, עשויה להועיל יותר.

זה נכון גם לפיברומיאלגיה – מצב פיזיולוגי קיים למרות שלא ידוע בדיוק למה – כשהוא מגיע בגיל 40-45, יש סיכוי שיגיב היטב לטיפול הורמונלי ויעזור במיגור הכאב.

גלי חום ועונות השנה
מנופאוזה זה התאריך שמציין שנה מאירוע המחזור האחרון אבל יש לזכור שזה רק תאריך שיש לו משמעות בירוקרטית.
מעבר – זו מילת המפתח במה שעובר על נשים שמתחלק ל-3 תקופות:
פרה מנופאוזה – נשים בגיל הפריון.
פרי מנופאוזה – השלב בו מופיעים הסימפטומים (או כשאישה עוברת ניתוח כריתה של רחם ו/או שחלות). הסימפטומים, בעיקר הפסיכולוגיים – דכדוך, מעט אגרסיביות, ירידה קוגניטיבית, ירידה בזיכרון – גם אם יש מחזורים סדירים.

כשאישה כזו מקבלת מרופא נוגדי דכאון היא מחטיאה את הטיפול הנכון והמתאים לה. הורמונים היו מטפלים בזה הכי טוב אבל צריך להתאים במדויק כי התופעות יכולות להיות גם תופעות טרום ויסתיות שייתגברו עם הגיל.

אחר כך מתחילה תקופת הכאוס והמחזורים מתחילים להיות לא סדירים ויש קפיצות הורמונליות. אלה הקפיצות ההורמונליות שיכולות להביא לתסמיני גיל המעבר המוכרים וגם להופעות של עודף הורמונים.

לכן, אם נותנים הורמונים בתקופת הכאוס צריך להבין שיכולים גם להיות עודפי הורמונים ולכן בתקופת הכאוס אידיאלי להשתמש בגלולות נגד הריון מהדור החדש, שמשתקות את השחלות ומונעות את אותו ההכאוס.
בסוף הכאוס נפסק. כשיש תופעות לוואי שעוברות זה שלב הפרי מנופאוז.

הפוסט מנופאוז הוא שלב שכבר נמשך עד שארית חיי האישה וראוי לקבל טיפול הורמונלי כל החיים, באם יש סימפטומים מתאימים. זו איכות חיים.

סרטן שד
הוא השחקן המרכזי בפחד, לא בעובדות.

סרטן השד הוא מחלה תלוית אסטרוגן אבל השד הוא זה שמייצר את האסטרוגן שעלול להיות מסוכן ובעל פוטנציאל לסרטן השד. לכן מי שנכנסה לגיל המעבר מאוחר יש לה יותר שנים של יצור אסטרוגן בשד ויותר סיכוי ללקות בסרטן השד ממי שנכנסה בגיל צעיר.
שימו לב לעובדות שמגובות במחקר מ-2004 – אסטרוגן שניתן מבחוץ, מקטין את יצור האסטרוגן בשד ולכן את החשיפה לסרטן השד.

דווקא נשים עם נטייה לקרישיות יתר לא ייקבלו גלולות נגד הריון ולהן צריך לדעת להתאים להן בעדינות טיפול הורמונלי מתאים.

נשים בגיל המעבר שמעשנות ומקבלות טיפול הורמונלי – הניקוטין מחכה לאסטרוגן בכבד ומנטרל אותו ולכן מעשנות שרוצות טיפול, מקבלות מינון הורמונלי גבוה יותר כדי להתגבר על השפעת הניקוטין.

אבל אסור לשכוח שעישון מסוכן פי כמה וכמה לסרטן השד ולמחלות בכלל. גם חוסר פעילות גופנית ופעילות מוחית הן חובה לכל אישה. חובה על כל אישה לפחות 3 שעות פעילות של אירובי ומשקולות וכוח בשבוע לשם הבריאות.

טיפול לנשים ללא סימפטומים
אין כמעט דבר כזה ולא הגיוני שלא יהיו סימפטומים. לשינויים ההורמונלים יש השפעה על המטבוליזם כמו בשומן הבטני וגם השפעות התנהגותית שלעיתים נחשבות כגבריות. כל אלה בגלל השינוי ביחס בין האסטרוגן וטוסטסטרון (שקיים אצל נשים ולא רק אצל גברים) בתקופה הזו.

לפי המחקרים לכ-80% מהנשים יש סימפטומים ול-30% מהן סימפטומים בינוניים וקשים, דהיינו הן סובלות מהפרעה תפקודית.

לדעתי אם יורדים מספיק עמוק, גם אם אין סימפטומים, לכל אישה יש לב ועצמות שניזוקים בתקופה זו ולכן צריך להתאים לכל אישה טיפול המתאים לה ויש הרבה ואריאציות לאלה.

סרטן שד במשפחה וטיפול הורמונלי
נשים שבמשפחתן יש סרטן שד, הן בעלות סיכוי גדול יותר ללקות בסרטן שד מנשים ללא היסטוריה שכזו. טיפול הורמונלי, כך מוכיחים מחקרים, לא מעלים את סיכוייהן ללקות בסרטן השד וכנראה אף מורידים אותם. אישה עם סרטן שד במשפחתה יכולה לאמץ טיפול הורמונלי אבל חייבת להיות במעקב שד באופן קבוע.

נשאיות BRCA אחרי כריתת שחלות – אלה שמוצאים אצלן את נשאות הגן של BRCA ומוציאים להן את השחלות הרי שזה גורם הרסני ומסכן למחלות אחרות כמו לב, אוסטופרוזיס, אלצהיימר וגם עליה בתמותה. מחיר כריתת השחלות הוא רב מאד ויש לדעת זאת. היום יודעים לתת אסטרוגן וטוסטסטרון לנשים אלה אבל זה לא מספיק כי השחלה מפרישה עוד דברים. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שחייבים לתת לנשים כאלה טיפול הורמונלי כי אחרת הן יחלו וימותו מוקדם מדי.

נדודי שינה, שיער דליל, ציפורניים שבירות – מה ניתן לעשות ללא הורמונים?
מומלץ להתייעץ עם רופאים, מומחי עור כדי לקבל תכשירים מתאימים לשיער ולציפורניים, בהתאם לתופעות הלוואי הצפויות בכל אחד מהטיפולים.

לגבי הפרעות שינה – יש טיפולים בהפרעות שינה וכדורי שינה. מחסור בשינה זה גורם לא בריא למחלות אחרות ואי אפשר לחיות כך. אם זה על רקע גיל המעבר, שווה לטפל הורמונלית אבל אם אין רצון בשום פנים ואופן, שווה להתאים אצל רופא כדורי שינה.

איך מאבחנים את הפרי מנופאוזה?
הסימפטומים הם גם סימנים לסיטואציות רפואיות; גלי חום והפרעות שינה הם למשל סימנים לסיכוי גבוה להפרעות קוגניטיביות בעתיד.
חשוב לדעת, שלהבדיל ממחלות אחרות, סימפטומים של גיל המעבר אינם בעלי ערכים מדידים ואצל כל אחת הם מתבטאים אחרת.

האבחנה היא בעצם תוצאה של מודעות. לבדיקות אין שום משמעות. אפילו בדיקות דם להורמונים ו-FSH יכולות להשתנות משבוע לשבוע בתקופת הכאוס. לכן, רפואת גיל המעבר חוזרת לרפואה של פעם – על ידי תשאול של החיים וסימנים של שבירת השיגרה הקודמת וסימנים חדשים.

אגב, בנרתיק ובבדיקות צפיפות העצם יש מדידה נוחה יותר. כל השאר זו השיחה של הרופא.ה עם האישה.

סגנון חיים והשפעה על תסמיני גיל המעבר
כשאנחנו מדברים על טיפול בתסמינים אנחנו מדברים גם על שינוי באורח החיים – פעילות גופנית, תזונה והיבטים פסיכולוגיים. כל אלה הם חלק מהדברים ההכרחיים לאורח החיים הבריא.

סגנון חיים יושבני הוא מאד לא בריא וקובע את סגנון הסימפטומים שיופיעו אצל נשים.

גם אישיות פסימית וחרדתית משפיעה על הסימפטומים והטיפול יכול להחזיר לאותן נשים את השליטה בחיים ואז האישיות מצטרפת לכל הסימפטומים.

לגבי השמנה – רקמת שומן יוצרת אסטרוגן והשמנה היא פחות חשובה לטיפול בענייננו מאורח החיים וסגנון החיים. לא הייתי מתעקש על ירידה במשקל מול מטופלות אלא יותר על תזונה ואורח חיים פעיל ובריא.

בחירת רופאים 'מתאימים' לטיפול
משום מה, המקצוע שלנו הוא מקצוע גניקולוגי. בכנסים בחו"ל אני פוגש הרבה פסיכיאטרים מטפלים, בגלל טיב הסימפטומים. הדביקו את זה לנו כי זה עניין הורמונלי אבל זה אינו עניין נשי בהכרח וכך אין התמחות בתחום – לא לפוריות, לא לחדרי לידה וכד'. כל גניקולוג צריך שבהכשרה שלו יילמד ויידע מה לא להגיד ולא לפחד, שיידע שזה נושא ששווה טיפול והתייעצות.

לכן, אין רשימה של רופאים. אישה צריכה לשאול את הרופא שלה שאלות בעצמה. זה יחייב את הרופאים ללמוד. כל רופא צריך סביבו את הדרישה מהנשים למידע. זו אינטראקציה שאני מקווה שבעזרתכם אנחנו בונים אותה.
לפי דעתי כל מי שמתעסק בבריאות האישה – קוסמטיקאית, פיזיותרפיסטית, רופא נשים וכדומה – צריכים לדעת על גיל המעבר ומה שקשור אליו.

חלון ההזדמנויות לנטילת הורמונים
שוחחנו על האצה בהזדקנות – כלי הדם, הלב, המוח – שללא סיוע הורמונלי יזדקנו מהר יותר. אסטרוגן מונע שקיעה של כולסטרול בדם, משפר את זרימת הדם במוח וכן הלאה.

כשאין את זה, ההזדקנות ההורמונלית מתחילה לעבוד. ככל שנתחיל לקחת הורמונים מאוחר יותר, תתרחש יותר הזדקנות של הגוף, על איבריו הפנימיים, עד תחילת נטילת ההורמונים.

החלון הטיפולי אינדיבידואלי אצל כל אישה והוא אומר שלטפל בסימפטומים אפשר בכל גיל אבל שאם נתחיל בטיפול מאוחר, הסיכוי למנוע אלצהיימר, מחלות לב ומחלות כדי דם ואחרות – נמוך.

יש 3 כללים למועד נטילת הורמונים:
1. להתחיל מוקדם ככל האפשר.
2. להתאים פרוגסטרון נכון לתמיכה.
3. להתאים את הטיפול לאישה הפרטית ולמצבה ויש היום יכולת להתאים בקומבינציות רבות.

התקן הורמונלי (מירנה) ותחילת טיפול
אם אישה עברה כריתת רחם או טיפול מסוג אבלישן או שיש לה את ההתקן ההורמונלי הפופולרי מירנה, היא אינה חווה דימום וכך גם נשים שנוטלות גלולות נגד הריון.

מירנה הוא התקן מצוין לנשים גם בגיל המעבר משום שהוא מפריש פרוגסטרון מקומי. אם יש לאישה בגיל 45 ומעלה כזה, אמליץ לה שלא תוציא אותו מפני שהוא מפריש פרוגסטרון 10-15 שנה וניתן להשתמש בו כטיפול הורמונלי.
ובכל זאת, כיצד נדע שאישה הגיעה לגיל המעבר אם יש לה התקן? כשמופיעים סימפטומים, ומכיוון שהמירנה אינה נותנת אסטרוגן, צריך להתחיל טיפול בהורמונים, במקביל.

גיל המעבר והחשק המיני
יש שני דברים שלדעתי הם הקריטיים בתפקוד האישה בגיל המעבר:
• התפקוד במקום העבודה כי זה הגיל בו נשים בנסיקה וזו צריכה להיות מטרה מספר 1 בתפקוד האישה בגיל המעבר. מחקרים הראו שכשליש מהנשים נמצאות בגיל הזה במשבר קיצוני במקום העבודה בגלל הסימפטומים.

• גם התפקוד המיני קריטי בגלל שבתקופת המעבר קורים שינויים הורמונליים, שינויים סוציאליים ושינויים פסיכולוגיים, שקשורים גם לכל השאר, כולל לתפקוד המיני.

התפקוד המיני בגיל הזה מתחלק לנרתיק, שסובל מחוסר הורמונלי, מהידקקות העור, דלקות חוזרות בדרכי השתן, כאבים או מיחושים בנרתיק בעת קיום יחסי מין ובזה ניתן לטפל כמעט באופן מיידי. בריאות הנרתיק קשורה לתפקוד המיני.

כשניגשים לטפל בנושא זה, רוב הרופאים מפחדים מהטרדה מינית בשאלות שהם יכולים לשאול אישה כשהיא באה עם תלונות. ידוע, מבדיקות של תפקוד המוח ב-MRI, שבגיל הזה יש הבדלים בתפקוד המיני בגיל המעבר וידוע שיש ירידה משמעותית התלויה בכמה משתנים – בעיקר בהשוואה למה שהיה קודם.

שיפור הורמונלי של התפקוד המיני עשוי לעזור וכאן נכנס נושא הטסטוסטרון; הורמון החשק, המיניות, החיוניות והכוח. מתן שלו אפשרי בגיל המעבר ואם הירידה בחשק המיני קשורה לשינויים הורמונליים (זה יכול לנבוע גם ממחלות וטיפולים אחרים, כמובן), שווה לנסות אותו כי אם זה עובד, זה מצוין. לטיפול הורמונלי בטסטוסטרון אין כמעט תופעות לוואי ויש גם הורמון וגינלי שניתן לקחת.

צריך להפסיק להסתיר את זה. מותר לשאול ורצוי לשאול ולהתעקש לטפל גם בנושא הזה.

הורמונים ותרופות פסיכיאטריות
רוב הסימפטומים הפסיכיאטריים לא נוצרים בגיל המעבר אלא אצל נשים שלהן יש נטייה לכך. נשים עם דכאון או חרדה לפני כן, התופעות עלולות להתגבר אצלן.

הורמונים עשויים לעזור וטיפול הורמונלי עשוי להגביר את השפעת התרופות הפסיכיאטריות אצל מי שנוטלת אותן. צריך לקחת את הכל בתאום עם רופא הנשים ועם הפסיכיאטר. התרופות עובדות יחד וכדאי להתייעץ על כך עם כל הרופאים המטפלים.

הורמונים בתהליך שינוי מגדרי
טראנסג'נדרים – יש מחלקה באיכילוב ואני כרגע לומד את התחום הזה. באופן טבעי, טראנסג'נדרים מקבלים הרבה מאד הורמונים והרבה טסטוסטרון ועדיין, תסמונות גיל המעבר מופיעות גם שם. זה נושא מורכב ומאד אישי ואיני מתמצה בו עדיין לעומק. זה נושא מאד מרתק ואני מעמיק בו. בעוד שנה אהיה חכם יותר.

טיפול IVF וגיל המעבר
רוב טיפולי ה-IVF נעשים בגלל סיבות לא ידועות או בגלל בעיות ביוץ ותפקוד שחלתי בעייתי וזה בדרך כלל מנבא כניסה מוקדמת לגיל המעבר. לנשים כאלה מומלץ להתחיל את הטיפול מוקדם יותר אבל זה לא אומר שהטיפולים מאיצים את הכניסה לגיל המעבר.

מפתיע וטוב לדעת – נשים שנכנסות לגיל המעבר לפני גיל 40 יש סיכוי של כ-10% להתעוררות מחודשת של השחלות שלהן בהמשך. גם זה קורה.

שרירנים וטיפול הורמונלי נרתיקי
אין השפעה לטיפול הורמונלי על שרירנים ברחם.
בדרך כלל שרירנים מתכווצים בגיל המעבר כי אין להם תמיכה של אסטרוגן טבעי. בטיפול הם לא מתכווצים אבל טיפול הורמונלי וגינלי לא משפיע עליהם כלל.

טיפול הורמונלי במקרה של כולסטרול וטריגליצרידים
טיפול הורמונלי מקטין כולסטרול. בהורמונים במדבקה גם יורדים הטריגליצרידים.

הורמונים ביולוגיים
זה טריק מסחרי כדי להבדיל מהורמונים עבור נשים עם חרדות מהורמונים "רגילים".

האגודות לא ממליצות עליהם כי אין התוויה שממוסמכת כטובה מהטיפול הסטנדרטי אבל זה לא כך.

בעצם, כולנו נותנים היום הורמונים ביולוגיים. בהורמונים לפי מרשם, תרופות המרשם חסרות במחקרי בטיחות. ייתכן וזה עוזר ומי שזה טוב לה שתמשיך. לנו יש בעיה להמליץ עליהם.

האם הורמונים יקצרו את המחזור?
לא כדאי לסבול ממחזורים רק בגלל נושא ההורמונים – כן ולא כי לסבל משמעות בריאותית ויש לו השלכות בריאותיות לשארית החיים.

עוד דבר, למה לסבול אם יש טיפול בטוח?
המחזור הוא מאין סמל אבל אין למחזור שום ערך אסתטי או של ניקיון. לסבול ולא לקחת הורמונים זו טעות לדעתי.

מי שמעוניינת ליצור קשר עם ד"ר קופרניק, ניתן לכתוב אליו בכתובת [email protected]

 

 

 

 

אולי תאהבו גם ...

לרוץ בגיל המעבר

ד"ר שרה ברגר, רופאה שעוסקת בדרך כלל בלימוד ומחקר של מוטוריקת ילדים, כתבה באתר runningwoman.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.