בשנים האחרונות מדברים יותר ויותר על "קנס המנופאוזה" – מושג המתייחס ל"קנס" הכלכלי והתעסוקתי שנשים משלמות בגיל המעבר וטרום גיל המעבר, הכולל ירידה בשכר וקשיים תעסוקתיים, המשפיעים על הכנסתן.

working paper שהתפרסם בימים אלו, אותו הובילו חוקרות וחוקרים מ-University College London, אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת קולורדו ואוניברסיטת ברגן, בדק את השפעת גיל המעבר על נשים עובדות בנורבגיה ושבדיה, וחיזק נתונים המופיעים במחקרים קודמים.

מדובר ב-working paper רחב היקף – החוקרים והחוקרות בחנו נתונים מנהליים שונים על כלל הנשים הנורבגיות והשבדיות שנולדו בין השנים 1961 ל-1968. הנתונים שנאספו לגביהן היו ממספר מקורות ובחנו נתונים רפואיים – אבחנות של גיל מעבר, ביקורים אצל רופאי משפחה ורופאים מומחים, אשפוזים, מרשמים לתרופות (כולל טיפול הורמונלי ותרופות נוגדות דיכאון); נתונים המשקפים את המצב התעסוקתי של הנשים – היקפי משרה, אבטלה, שכר; ונתונים ממערכות הרווחה באותן המדינות לגבי אותן הנשים ועד כמה הן נסמכות על מערכות אלו.

מה- working paper עולה כי אחת מכל שלוש נשים חווה תסמינים הקשורים לגיל המעבר שהם חמורים מספיק כדי לגרום לה לפנות לטיפול רפואי ולקבלת אבחנה קלינית. לגבי אותן נשים שאובחנו, הצליבו החוקרים כאמור נתונים הקשורים לתעסוקה והעברות סוציאליות.

מהנתונים עולה כי ארבע שנים לאחר אבחנה הקשורה לגיל המעבר, נשים חוות ירידה ממוצעת של כ-7.4% בשכרן בהשוואה לרמת השכר שהייתה להן לפני האבחון. החוקרים מציינים כי הפגיעה בשכר אינה אירוע חד פעמי אלא היא מתעצמת ומחמירה לאורך זמן, ככל שהנשים "מתנתקות" יותר משוק העבודה (צמצום שעות או פרישה מוקדמת). עוד זיהו החוקרים ירידה מתמשכת בהיקף התעסוקה ועלייה בשימוש בהעברות סוציאליות. החוקרים מצינים כי הפגיעה אינה נובעת מאפליה מכיוון המעסיקים או שוק התעסוקה, אלא כתוצאה מהיעדרויות רבות יותר של הנשים בגלל מצבן הרפואי, ירידה בפרודוקטיביות ומעבר למשרות פחות תובעניות.

לא רק בעיה של הנשים עצמן – בעיה של המשק כולו

החוקרים מציינים כי ממצאים אלו מצביעים על עלויות חברתיות ניכרות הקשורות לגיל המעבר. עלויות אלו כוללות הפסדי הכנסה לנשים, אובדן הון אנושי יצרני עבור מעסיקים, והשלכות משמעותיות על הכספים הציבוריים הנובעות מאובדן הכנסות ממסים עקב ירידה בשכר, עלייה בהוצאות על קצבאות והעברות סוציאליות, ועלויות גבוהות יותר של שירותי בריאות.

החוקרים מציינים כי הגברת מודעות ונגישות לשירותי בריאות הקשורים לגיל המעבר יכולה להפחית את ההפסדים הכלכליים הנלווים לגיל המעבר. בנוסף, חשוב להזכיר, כי מדיניות תומכת של מקומות עבודה יכולה אף היא לסייע.

עוד זווית שחשוב לדבר עליה בהקשר ל-working paper הנוכחי היא – אם במדינות עם מערכת רווחה מפותחת ושוויון מגדרי גבוה נשים מאבדות 7.4% משכרן בגיל המעבר, הרי שבישראל – שבה שוק העבודה תובעני יותר ורשת הביטחון חלשה יותר – הנשים הישראליות נמצאות בסיכון כלכלי גבוה עוד יותר.

גיל המעבר הוא לא רק עניין רפואי, אלא גם אירוע כלכלי. לכן הסברה במקומות עבודה וגישה לטיפול רפואי הן הדרכים המרכזיות להגן על המעמד המקצועי והכלכלי של נשים.