זה לא סוד שנשים סובלות יותר מגברים מדמנציה. על פי נתוני משרד הבריאות, כ-20% מכלל הנשים יחלו בשלב כלשהו בדמנציה, לעומת כ-15% מכלל הגברים, כאשר שכיחות המחלה עולה עם הגיל. על פי אותן הנתונים, כ-60% מחולי וחולות הדמנציה סובלים מאלצהיימר.

סקירה שיטתית של מחקרים בנושא שהתפרסמה בימים אלו בכתב העת הרפואי המוביל The  Lancet, בדקה את הקשר בין טיפול הורמונלי לדמנציה, והיא אחת הסקירות המעמיקות והרחבות בנושא. בעבר, מחקרים שונים טענו כי טיפול הורמונלי מקטין את הסיכון לדמנציה, ולעומתם מחקרים אחרים טענו ההיפך – כי טיפול הורמונלי בגיל המעבר דווקא מגדיל את הסיכון.

הצוות הבינלאומי של החוקרים בחן את המחקרים הקיימים, הכוללים נתונים מלמעלה ממיליון נבדקות, והגיע למסקנה כי אין קשר מובהק בין קבלת טיפול הורמונלי לבין עלייה או ירידה בסיכון לדמנציה או לפגיעה קוגניטיבית מתונה.

גם כאשר בחנו תת קבוצות שונות (לפי סוג הטיפול, משכו, מועד תחילתו ועוד), לא נמצאו השפעות מובהקות על הסיכון לדמנציה. החוקרים גם בדקו האם טיפול הורמונלי שמתחילים מוקדם – למשל מיד עם תחילת גיל המעבר – משפיע אחרת, אך גם כאן לא נמצאו הבדלים ברורים

ממצאים אלו מחזקים, לדבריהם, את ההנחיות הקליניות הקיימות, שלפיהן יש לבסס את ההחלטה על טיפול הורמונלי על יתרונות וסיכונים אחרים הנתפסים כמשמעותיים – ולא לצורך מניעת דמנציה.

עוד כותבים עורכי הסקירה כי נדרשים מחקרים איכותיים וארוכי טווח כדי להבהיר את הקשר בין טיפול הורמונלי בגיל המעבר לבין הסיכון לדמנציה, במיוחד בכל הנוגע להרכב הטיפול, המינון, דרך המתן, עיתוי התחלת הטיפול ומשך הטיפול. יש לשים דגש מיוחד על מחקרים בקרב נשים עם אי ספיקה שחלתית מוקדמת, כניסה מוקדמת לגיל המעבר או ליקוי קוגניטיבי קל.