אחד מהתסמינים העיקריים של טרום גיל המעבר וגיל המעבר הוא מצבי רוח תנודתיים, ונשים רבות מדווחות על עלייה בתחושות של דיכאון וחרדה בגילאים אלו. נתונים שונים אף מראים כי שיעור ההתאבדות בקרב נשים בגילאי 45-54 גבוה בצורה משמעותית מאשר שיעור ההתאבדות בקרב נשים בקבוצות גיל אחרות.
מחקר חדש, איכותני, מצא שרבות מהנשים החוות בתקופה הזו קשיים נפשיים משמעותיים – לא מקבלות מענה הולם מהגורמים המטפלים.
החוקרים ראיינו 42 נשים בגילאי טרום גיל המעבר וגיל המעבר שדיווחו על דרגות שונות של מחשבות אובדניות – החל ממחשבות כלליות ועמומות על מוות ועד ניסיונות התאבדות ממשיים. הנשים שהשתתפו במחקר דיברו, בין השאר, על תחושות של חוסר תקווה ותחושה שהן "לכודות".
אחת התובנות המרכזיות שעלתה מהמחקר היא כי מערכת הבריאות לעיתים מאבחנת את הסימפטומים הנפשיים הללו כדיכאון או חרדה "רגילים", מבלי לזהות שהם נובעים משינויים הורמונליים. מהמחקר עלה כי נשים רבות קיבלו טיפול תרופתי שאינו מותאם (כמו נוגדי דיכאון), במקום טיפול הורמונלי או הוליסטי, ורק לאחר זמן ממושך – ולעיתים באבחון חוזר – קיבלו את הטיפול הנכון שגרם לשיפור משמעותי במצבן. כגורמים מועילים נוספים זוהו תמיכה מנשים אחרות ושינויים באורח החיים.
החוקרים מדגישים שהגיע הזמן שמערכת הבריאות תתייחס גם לצד הנפשי של גיל המעבר, ותראה את התמונה השלמה: הגוף, ההורמונים, והנפש קשורים זה בזה.
אם את מרגישה שינוי במצב הרוח – אל תישארי עם זה לבד. פני לגורמים מקצועיים שיכולים לסייע.
