למה את חשה שאת כבר לא את ומה אפשר לעשות עם זה? מסתבר שיש מה

ד"ר מרב פרייברג ענתה על שאלות הנוגעות לגיל המעבר והרבה מעבר לכך (אוגוסט 2020)

ד"ר מרב פרייברג היא רופאת נשים בקהילה, עוסקת בכל תחומי הגניקולוגיה ותחום העניין שלה הוא גיל המעבר. שלא כמו באנגליה, למשל, שם יש התמחות בגיל המעבר, בארץ אין כזו וכל רופא אמור לתת מענה לתחום. בפועל זה לא בדיוק כך. כדי לתת טיפול בתחום, רופא צריך להרגיש מחוייבות לתחום ונשים חוות שנים רבות בשלב זה ברפואה הנשית, כשליש מחייה.

ד"ר מרב פרייברג

בימי שיגרה, ד"ר פרייברג משתתפת בכנסים בארץ ובעולם. היא חברה באיגוד האירופי ובאיגוד הבינלאומי לגיל המעבר. לכל איגוד יש כנסים בינלאומיים אליהם היא נוסעת והיא חברה גם בבית הספר לאנדוקרינולוגיה של גיל המעבר באוניברסיטת תל אביב.
מנפאוז הוא הפסקת המחזור והפסקת הפרשת ההורמונים הגניקולוגיים. הטבע איפשר לנשים לחיות ללא הפרשת ההורמונים הגניקולוגיים אבל לא תמיד זה מתבצע באופן חלק ולעיתים יש בעיות שהן גם רפואיות.

גיל המעבר הוא הכניסה, המעבר, מחיים בריתמוס מסוים, לתקופה של בלאגן ואז למנפאוזה, בה החיים נמשכים. הפסקת המחזור מתקיימת בדרך כלל בין הגילאים 45-55.
ד"ר פרייברג היא רופאה. היא אינה מבטלת כל טיפול אלטרנטיבי ואף מבינה בדיקור וצמחי מרפא אבל היא מבקשת שננצל את הידע שלה בהורמונים ובטיפול באמצעותם. לאחרונה הוקמה במשרד הבריאות ועדה לקידום תופעות גיל המעבר עם מסלול ישיר אל הרגולטור וד"ר פרייברג חברה בה.

על המקור למידע השגוי על בטיחות ההורמונים
ב-2002 פורסם מחקר ענק WHI. במחקר התחילו טיפול הורמונלי בגיל 58. אז נקבע – בקביעה שאינה נכונה – שהורמונים זה מסוכן. אכן, לאישה הלא נכונה, בגיל הלא נכון – לא צריך לתת הורמונים. הורמונים לא מתחילים לתת בגיל 58.

המחקר הזה הביא למפלה גדולה לתחום הטיפול ההורמונלי בזמנו.

מידע שניתן לנשים צריך להיות אמין, מהימן והוגן כלפי אישה. נשים הן אלה שצריכות להחליט מה הן עושות עם המידע שניתן להן. נשים צריכות לדעת שיש משמעות לקבל טיפול אבל שיש גם משמעות לא לקחת טיפול.

יש קונצנזוס עולמי של כל האיגודים לגבי יעילות הטיפול בהורמונים. הטיפול הטוב ביותר לתסמינים של גלי החום והפרעות השינה הוא ההורמונים. יש קונצנזוס לגיל בו צריך להתחיל את הטיפול וזה מאד אינדיבידואלי לכל אישה.

נשים רבות נכנסות לרופא עם המשפט: אני לא אני ואז מגיע מנעד הסימפטומים. נשים צריכות להבין שאם הן הולכות לרופא נשים, פסיכולוגים, רופאי משפחה או מטפלים אחרים הן צריכות להבהיר שמשהו משתנה אצלן בתחושות ולהדגיש את הסימפטומים. התקפים רגשיים, התקפי חרדה וכדומה. יש קו משיק בין הגיל להופעות תופעות פסיכיאטריות אפילו.

דבר חשוב שיש להדגיש – הורמונים אינם שווים סרטן שד. את זה חשוב להדגיש. נשים בלי רחם, שעברו כריתת רחם, מקבלות טיפול ייחודי רק של אסטרוגן. נשים עם רחם בגיל המעבר מקבלות טיפול שכולל אסטרוגן ופרוגסטרון.

הפרוגסטרון הוא העניין שעלול להיות בעייתי לסרטן השד. המחקרים מראים שב-5-7 השנים הראשונות אין כל בעיה בטיפול ההורמונלי. אישה שהגיעה בתחילת הסימפטומים, בגיל צעיר יחסית והשתמשה בהורמונים מורידה תחלואה מכל סוג באותו זמן ולכל המשך חייה – מחלות לב וכלי דם, אוסטופרוזיס (צפיפות העצם), סרטן המעי הגס, מחלות קוגניציה כמו אלצהיימר (מחקר עדיין בבדיקה), עור, עיניים, חשק מיני, יובש נרתיקי. ההורמונים מורידים את הסיכון למחלות ותמותה ממחלות שונות ואת זה חייבים לזכור.
מחלות לב ואוסטופרוזיס הן מחלות שגורמות לנכות והסיכון לסרטן שד הוא כה נמוך, שהתמורה חייבת להילקח בחשבון. לשם המחשה ופרופורציה:
· מתוך 100 נשים שלא לוקחות הורמונים – 2 נשים יחלו בסרטן השד
· מתוך 100 נשים שלוקחות הורמונים – 3 נשים יחלו בסרטן השד
· מתוך 100 נשים עם השמנת יתר שלא לוקחות הורמונים – 24 נשים יחלו בסרטן השד
מכך, תוספת הסיכון לאירעות סרטן שד למי שלוקחת הורמונים אינה משמעותית מבחינה קלינית.

שאלות ותשובות
שאלה: רקע משפחתי של אמא עם אלצהיימר ואוסטופרוזיס, האם זה אומר שכדאי להתחיל מוקדם בנטילת הורמונים?
תשובה: צריך סיבה לקחת הורמונים. צריך לקחת בחשבון את כל מה שקשור באותה אישה וברצון שלה. ההורמונים עצמם הם טובים אבל צריך לבדוק אם הם מתאימים לכל אחת ורקע משפחתי הוא בהחלט משהו שיש לקחת בחשבון.

שאלה: איך יודעים שדיכאון וחרדה קשורים לגיל המעבר או למבנה האופי שלי?
תשובה: צריך לבדוק את הדברים. קשה לדעת. מי שסבלה מדכדוך, דכאון אחרי לידה או מצבים פסיכולוגיים או פסיכיאטריים, אלה יכולים להתגבר בגיל המעבר. צריך לתשאל נשים. הנפש היא כמו כל איבר וכך צריך להתייחס לתופעה זו. כל שינוי מצריך מעקב.
המנופאוזה יכולה להאיץ תהליכים או להתחיל תהליכים שלא היו כלל.
יש תופעה של החמרת סמני ה-PMS בגיל המעבר ולזה יש טיפול שונה לחלוטין, לא של הורמונים.
התפרצויות זעם גם הם תוצאה של ירידה של האסטרוגן.

שאלה: מה דעתך על הורמונים טבעיים?
תשובה: יש נשים שרוצות ויכולות הורמונים, יש נשים שרוצות ולא יכולות, יש נשים שיכולות ולא רוצות ויש נשים שחושבות שהן לא יכולות לקחת.
יש מענה תרופתי והתנהגותי תחליפי. דיקור, היפנוזה, מיינדפולנס, היפנוזה, CBT וספורט עוזרים. אין להם הוכחה מדעית אבל זה ידוע. יש תרופות על בסיס צמחי שאנחנו משתמשים בהן בעצמנו מול פציינטיות.
יש טיפול אלטרנטיבי של התאמה של תמציות אסטרוגן אבל אלה אינן בפיקוח ואני לא יכולה לחוות על זה דעה. ממליצה לקחת דברים שנמצאים תחת מחקרים רפואיים ויש עליהם דאטה מחקרית.

שאלה: עד כמה הסימפטומים צריכים להיות חמורים כדי להתחיל בטיפול?
תשובה: עם כל שינוי בהתנהגות או באנרגיה כדאי להגיע לרופא אבל לא חובה לקחת הורמונים. רופא צריך להתאים כי זה אינדיבידואלי לכל אישה.

שאלה: איך אני יודעת שאני מקבלת את הטיפול הנכון ביותר עבורי?
תשובה: תסמיני המנפאוזה הם די מוגדרים. ברגע שהם עוברים, הטיפול שניתן נכון. אם יש שינוי בתחושות, צריך לבדוק עם הרופא. לא הכל קשור למנפאוזה.
הזמן הנכון לאישה להתחיל לקחת הורמונים הוא לפני הפסקת המחזור, כשהאישה עדיין עם האסטרוגן שלה. ממש אין צורך לעשות פרופיל הורמונלי. חשוב שנשים יתארו את ההיסטוריה הרפואית המשפחתית ואת התחושות שלהן, זה הכי חשוב.
יש נשים שלא חוות תסימינים של גיל המעבר כלל, גם את זה צריך לדעת.

שאלה: עד כמה הגנטיקה ומה שעבר על האימא יהיה אצל כל אישה?
תשובה: גנטיקה מאד משמעותית. גיל הפסקת הווסת הוא עניין משפחתי. אבל דווקא חוויות גיל המעבר מאד אינדיבידואליות.
אפי גנטיקה – מחקר שנעשה לאחרונה קובע שאנחנו מושפעות גנטית יותר מהסבתא שלנו מאשר מהאימא שלנו מפני שכשהיינו ברחם ונוצרו לנו הביציות, הן יהיו מושפעות אצל הבנות יותר מהאימא של האימא.

שאלה: איזה בדיקות נשים צריכות לעשות בגילאים האלה?
תשובה: גילוי מוקדם הוא העניין – ממוגרפיה, קולונוסקופיה, בדיקות דם לשומנים, פאפס מיר וחיסונים הם גילוי מוקדם.
לתקן אחר כך זה משהו אחר אבל רפואה מונעת, תזונה, ספורט הם החשובים ביותר.
חילוף החומרים משתנה ואישה בגיל המעבר תעלה חצי קילו בשנה אם תאכל אותו הדבר ותתעמל אותו הדבר ולכן כדי לשמור על משקל, צריך לשנות את המאזן – לאכול פחות או להוציא יותר אנרגיה.
יש כמובן נשים רזות שמשקל גופן לא ישתנה אבל אצל הרוב כן.
זה לא קשור להורמונים אלא ל-aging. פעילות אירובית וכזו ששומרת על העצמות – אירובית, שחיה וכד'.
אין ספק שסגנון חיים מאד חשוב וצריך למצוא פעילות גופנית ותזונה שצריך להקפיד עליהן וחלק מלו"ז החיים.

שאלה: מה אסטרטגיית היציאה מטיפול הורמונלי.
תשובה: יש אסטרטגיית כניסה לטיפול הורמונלי. אחרי 5-7 שנים שהן בטוחות לחלוטין, צריך להתחיל לדבר עם נשים על המשך הטיפול, תוך שיקול של עניין קרישת הדם וענייני סרטן השד.
אפשר לקחת הורמונים עד סוף חיי האישה, לפי בחירת האישה והחלטה עם הרופא בביקור השנתי לביקורת. זה תלוי באישה, בהחלטתה ובמצבה הפיזי. אין הפסקה בהדרגה. או שמשתמשים או שמפסיקים.
החציון של תופעת גלי החום הן 7-14 שנים. זה שונה מאישה לאישה והפסקה עלולה להחזיר אותם.
נשים מקבלות טיפול לאורך שנים כשלקראת גיל 60 אני מטייבת להן את הטיפול. הדגש הוא כמה שפחות מסוכן לשד וידידותי לקרישת הדם.

שאלה: אחרי כמה זמן באי סדירות מחזור זה אומר שאני בפרי-מנופאוז.
תשובה: מחזור לא סדיר מחייב בדיקה ומכך מגיעים למסקנה הנכונה. זה יכול להיות פוליפ ברחם, בעיה ברירית הרחם או כניסה לטרום גיל המעבר. חייבים לבדוק את זה מול רופא.

שאלה: האם טיפולים הורמונליים מזרזים את גיל המעבר.
תשובה: אנחנו נולדות עם מספר ביציות וכשהן נגמרות, מסתיים גיל הפוריות. אין הוכחה לזירוז גיל המעבר בגלל טיפולים אבל כן רואים פוריות שמתאחרת אצל נשים כאלה. גלולות מגינות במידת מה מכך. מצד שני, ביצית בגיל מבוגר היא גם זקנה וכנראה לא אפקטיבית. בקיצור, אין לזה הוכחה חד משמעית.

אולי תאהבו גם ...

לרוץ בגיל המעבר

ד"ר שרה ברגר, רופאה שעוסקת בדרך כלל בלימוד ומחקר של מוטוריקת ילדים, כתבה באתר runningwoman.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.