מה עובר עליי: חגיגות נהדרות של שחרור!

גיל המעבר נפל על ארינה נוסבאום, בת 49, בבום, אבל היא מתחילה לחבב את הסטטוס החדש

אז לאן אני עוברת???
גיל המעבר נפל עלי בבום.
זה לא שלא ציפיתי.
אבל מסיבות כאלו ואחרות (שעליהן אולי אכתוב פעם) – זה קרה יום בהיר אחד.
בלי תקופת חיזור…בלי רמזים…בלי התרעה מוקדמת – יום אחד פשוט נעשה לי נורא נורא נורא חם…
ועם גל החום הראשון הגיעו עוד חברים, ובחסות הקורונה והסגר – גם התפנה לי זמן לשים לב.
ופתאום שמתי לב שהגמישות המפורסמת שלי נעלמת לאט לאט.
הגוף מקשיח, העור מאבד אלסטיות והבלבלה ההורמונלית? היא הביאה איתה גם ל"חוסר גמישות מחשבתית" כמו שדאג ב"חמלה רבה" להסגביר לי איזה מישהו.
חוסר גמישות מחשבתית?
הגמישות המחשבתית שלי היא בעצם תיאור מכובס מאוד ל"שקט תעשייתי".
אבל שקט תעשייתי מסתבר, יש לו מחיר. והיות והתחושה הכללית בשלב הזה של החיים, היא ששעון החול שלנו התהפך, החלטתי ברוב קולות שלי עם עצמי, לאמץ באהבה רבה את חוסר הגמישות החדש הזה.
אהבה? יש כאן חגיגות נהדרות של שחרור!!!!
אז נכון, אם עד לפני כמה שנים הייתי יכולה להניף בחן נטול מאמץ, רגל לבנבנה ושמנמנה על הדלפק בחדר האמבטיה ושלוש שניות אחר כך ללטף עור חלק ונטול שער, עכשיו מסתבר שאולי עדיף להכניס לסיפור הזה שרפרף.
מצד שני, הפכתי להיות הרבה יותר ברורה והחלטית. אין לי זמן ואין לי כוח לשטויות.
אני הרבה יותר ברורה, הרבה יותר קצרה.
גם פיזית – כי מסתבר שאכן אנחנו מתכווצות קצת עם הגיל. אבל ככל שנעלמים להם מילימטרים מהגובה (ותאמינו לי, זה לא שהיה שם הרבה מלכתחילה) – ככה אני תופסת יותר מקום בחלל.
אני כבר לא נותנת בקלות להיכנס לי לדברים, אני כבר לא מוכנה לוותר על התור שלי.
איך נגדיר את זה? הרגלי התזונה שלי השתנו – הפסקתי לאכול את עצמי והחלטתי לטרוף את העולם.
מפה לשם, אני מתחילה לחבב את הסטטוס החדש שלי.
וטיפ – אם פעם, כשהייתי חיילת, יכולתי לשלוף את ה"מצטערת המפקד, אני פשוט במחזור ונורא כואב לי" והאידיוט התורן היה מתבלבל מסתחרר ונופל, אז היום יש לי "בבקשה תקצר, אוטוטו מגיע גל חום – ככה זה, נשים בגיל המעבר".
אז עוד לא ברור לאן אני עוברת, אבל עושה רושם שעזבתי את המקום הישן, ארזתי הכל, ועכשיו היידה,  נגלה עולמות חדשים.

אולי תאהבו גם ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *