כמה מעברים יש בגיל המעבר? וואוו, זה הגיל בו עברתי ממקום אחד למקום אחר לחלוטין.
לפני שמונה שנים החלו הסימפטומים הפיזיים הראשונים. רופא נשים חדש ומוצלח, שמצאתי בעירי החדשה אז, הסביר שהסימפטומים עוד ישובו וביקש שאשוב כשיחזרו. אחרי שנה וקצת, כשהכל שב ובגדול, חזרתי. מאז, רשמית, נכנסתי לגיל המעבר. מאז אני נוטלת הורמונים, שגירשו את הדיכאון, השיבו את השינה ובסה"כ עשו לי טוב אבל הגיל הזה הוא עונת מעבר כוללת ומבט אל התקופה שהתחילה לה אי שם, לפני כשמונה שנים, מוכיח שמה שקורה בדיוק בשלב זה של החיים הוא סערת מעברים שוטפת ושוצפת.
אז מה באמת קרה מאז? כמה דברים:
· עברתי מסיבות פרקטיות מתל אביב לגבעתיים. עניין של מה בכך לאחרים, קריטי ביותר עבור מי שחיה 30 שנה בתל אביב וחשה שהיא משאירה אחריה את אישיותה.
בפועל, נשארתי אני, עברתי לדירה נעימה יותר, קרובה למשפחה שלי גיליתי שאפשר לישון בחלון פתוח ושגבעתיים חמודה. אני אפילו לא מתגעגעת לתל אביב, שהשתנתה לי מאד.
· הפכתי משכירה נצחית לעצמאית. הייתי שכירה מלידה, שכירה מבית. מי יכולה לשאת את חוסר הוודאות של עצמאות כשאין לה גב כלכלי? בגיל 50 נבעטתי מעולם העיתונות הקורס. בהתחלה חשבתי שזה מצב ביניים ובקרוב אחזור להיות שכירה.
נו, אז חשבתי. שלחתי, ניסיתי. הרוב לא ענו לי. הורדתי תאריך לידה מקורות החיים ומפייסבוק. עדיין לא ענו וכשענו, הציעו משכורות מביכות, כאילו אני בת 22 שחיה עם הוריה.
אין ביקוש בשוק העבודה לנשים מגיל מסוים. כמה נשים בנות 40 ומעלה ראיתן בעבודה שלכם, שאינן מנהלות בכירות?
· התחלתי לנזול למטה. פיזית. אני, כמי שסוחבת את הגוף שלי, את הפנים שלי, את החיוך שלי, התחלתי לחוש שהכל מכוון לאדמה. מה זה?
הייתי פעם מצודדת למדיי, אודה בחוסר צניעות אבל מה עושים עם מה שקורה שם? זוועה.
אני עושה ספורט, אני רצה כמה פעמים בשבוע, אני אוכלת בריא אבל הגוף? גוף של מישהי אחרת וזה, לא יישתפר יותר בחיי. וזה לא רק הגוף, אלה גם הפנים – הלחיים, הסנטר, הצוואר. הכל. מי היה מאמין שאקשיב, אקנה ואבצע כל מיני תהליכים משונים עם שלל משחות למריחה וויטמינים בבליעה? מודה, לא קל לי עם החיצוניות המשתנה שלי.
· אף אחד לא חושב יותר שאני נראית בת 30, גם לא בת 40, גם לא 50. ה"נראית צעירה לגילך" נעלם. אני בקושי נראית בכלל ברחוב. מה קרה כאן? לא שחסרים לי המטרידנים של ימים עברו אבל המבט הזה שהיה סוג של הכרה בנוכחות, הוא חסר מאד.
· הפסקתי ללבוש חצאיות ושמלות. הן מרגישות לי כמבגרות ודודתיות. מה שכן, אני מבינה לפתע למה עליי להעדיף בחיי קשמיר, משי ופשתן. המינימום זו כותנה 100%. כן, איכות מוערכת אצלי היום אחרת.
גם חזיות כבר אין לי. רק גוזיות.
· יש לי הרבה להגיד על רפואה וטיפולים שונים. פעם היו לי פחות ולפני כן, זה פשוט לא עניין אותי.
הפסקתי לעשן. התחלתי לרוץ.
· פעם אהבתי חופשות עירוניות בלבד. היום אני מעדיפה לשלב גם טבע. פעם אהבתי המון, היום אני מעדיפה לבד או עם מעט אנשים.
· פעם אהבתי קיץ. היום אני שונאת אבל את הים אוהב לנצח.
אלה רק חלק מהדברים שעוברים עליי מהרגע שהפציע אל חיי גיל המעבר.
