מה הקשר בין אסטרוגן ופעילות גופנית?

מחקר שנערך על עכברות מעלה שאלות על השפעת הורמונים על המוח ועל המוטיבציה לפעילות גופנית

להורמוני האסטרוגן תפקיד חשוב בחיי בעלי חיים רבים וביניהם בני האדם. חשיבותם רבה לתיפקוד מערכות הרבייה, לבריאות השלד ולבריאות הלב ומערכות נוספות בגוף. עם הירידה ברמת האסטרוגן בגיל המעבר של נשים, מתחוללים שינויים רבים בגוף, שכדאי וחשוב לדעת ולהתייחס אליהם בהתאם.

מחקר חדש קובע, שאסטרוגן עשוי לשנות את פעילות המוח באופן שייקבע את רמת הפעילות הגופנית שנעשה. המחקר נעשה על עכברים, ובוחן DNA, הורמונים ותאי מוח באמצעים טכנולוגיים מתקדמים.


בקפיצה של רמת האסטרוגן, כך גילה המחקר, כל בעלי החיים, מכל המינים הופכים להיות אקטיביים יותר. האם כשהאסטרוגן יורד ברמתו, יורדת רמת האקטיביות שלנו?
תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה במגזין המדעי NATURE והם כוללים גילויים מעניינים למדיי.
חשוב לדעת, המחקר נעשה בשלב זה רק על עכברים. בעוד בני האדם חולקים עם בעלי החיים הורמונים רבים, הרי שגנים ונוירונים אינם שותפים לעכברים ולבני האדם ולכן קשה לקבוע אם תוצאות המחקר תקפות על בני האדם בצורה מקיפה ואלה דורשים בדיקות נוספות בהמשך.

במחקר בדקו את השאלה מדוע דווקא אחרי המנפאוז, תקופה המאופיינת ככזו בה חלה ירידה באסטרוגן, נשים הופכות לפחות פעילות. התוצאות מדגישות כיצד המוח והמערכות הפנימיות בגוף האדם, עובדים באופן מתואם ומשחקים תפקיד מכריע בשאלה האם הגוף יהיה פעיל יותר או פחות.

יצר קדמוני
מחקרי עבר הוכיחו חד משמעית פעילות רבה אצל נקבות לפני מועד הביוץ. תופעה זו הגיונית לנוכח העובדה שנקבות בטבע נדרשות לחפש באקטיביות בן זוג ממש באותה עת.

בעשורים האחרונים, החלו חוקרים להעלות סברה כי אסטרוגן חייב למלא תפקיד מניע בהתנהגות זו. מחקרים שנערכו בהמשך הראו קשר בין רמת הפעילות לרמת האסטרוגן אצל הנקבות.

לאחרונה, בדקה את הדברים פרופסור הולי אינגראהם, מבית הספר לפיזיולוגיה באוניברסיטת קליפורניה, בסן פרנסיסקו. אינגרהאם חוקרת שנים את הקשר בין פיזיולוגיה למטבוליזם נשי ויחד עם שותפיה בדקה האם אסטרוגן עשוי להשפיע על הפעילות הגנטית במוח.

לשם כך, אספו במעבדה עכברות בוגרות בריאות. לחלקן חסמו באופן כימי את היכולת לספוג אסטרוגן. באופן כמעט מיידי, החיות ללא האסטרוגן הפכו פעילות פחות לעומת הנקבות האחרות, מה שאישר לצוות המחקר, שהאסטרוגן משפיע על רמת הפעילות הגופנית.
אחר כך בדקו החוקרים האם יש גן במוחן של העכברות, האחראי לאותה פעילות ומצא שיש אחד כזה, ששיחרר חלבונים באופן אינטנסיבי כאשר האסטרוגן שטף את מוחן והיה שקט לחלוטין אצל העכברות נעדרות האסטרוגן. גן זה, מלנוקורטין-4, או Mc4r, נקשר בעבר אצל בני אדם, לצריכת מזון ולוויסות משקל הגוף. כעת, שיערו המדענים, גן זה יכול להיות גם הגשר בין אסטרוגן לדחף להיות פעיל פיזית, רעיון שביססו תוך שימוש בטכניקות מיפוי גנטי משוכלל, שערכה אחת ממחברות המחקר, ג'סיקה טולקוהן, עוזרת פרופסור ב'קולד ספרינג', בית הספר למדעי הביולוגיה במעבדת קולד ספרינג הארבור, בניו יורק.

בדיקות אלה הראו, בזמן אמת, קשר בין אסטרוגן לגנים של Mc4r בנוירונים מסוימים, במיוחד אלו בחלק מוחה של העכברה המעורב בהוצאת אנרגיה. תאי מוח אלו חלקו קשרים גם עם נוירונים אחרים במקומות אחרים במוח, השולטים במהירות בה נעים בעלי חיים. תוצאות אלה הראו כי אסטרוגן מפעיל גן מסוים שמפעיל תאי מוח מסוימים, שלאחר מכן יסמן את רמת פעילות בעל החיים.


תוצאות המחקר
תוצאות אלו מדגישות את "המורכבות של התנהגות הפעילות הגופנית", אמרה ד"ר אינגרהם, וכיצד הנכונות לנוע, עבור כל בעל חיים, כרוכה ככל הנראה במשחק גומלין מורכב בין גנטיקה, אנדוקרינולוגיה ונוירולוגיה, יחד עם מודעות ורצון.

המחקר גם מעלה את האפשרות המסקרנת ש"עיתוי הפעילות הגופנית המיטיבה ביותר עם נשים, עשוי להיות מכוונן על ידי התחשבות בסביבה ההורמונלית המשתנה", כולל שינויים הורמונליים של גיל המעבר, אמר ד"ר תמאס הורבאת', פרופסור למדעי המוח ומיילדות, גינקולוגיה ומדעי הרבייה בבית הספר לרפואה YALE ויו"ר המחלקה לרפואה השוואתית בבית הספר.

הורבאת', שמתייחס רק לתוצאות המחקר אך לא היה שותף בו, מדגיש שהמחקר ותוצאותיו צריכים עדיין להיבדק על בני אדם, כדי לקבל תקפות. "עם זאת, העובדה שמנגנון זה נמצא בחלק עתיק של המוח מעידה על כך שהוא יהיה ישים עבור רוב היונקים, כולל בני אדם."

"אנחנו מניחים שהמעגל הזה עובד גם בבני אדם", אמרה גם ד"ר אינגרהם. התוצאות, היא אומרת, יוכלו להסביר, בין השאר, מדוע חוסר פעילות שכיח כל כך אצל נשים לאחר גיל המעבר, וגם יוכל להציע כמה אסטרטגיות פוטנציאליות להתגברות על אותה עייפות.

בכל זאת, המחקר רומז כי בסופו של דבר ניתן יהיה לעקוף את האסטרוגן ולשחזר את השפעותיו באמצעות טיפולים חדשים שיתמקדו ישירות בגן Mc4r או לנוירונים הרלוונטיים במוחם של בני האדם, שייחקו את ההשפעות של האסטרוגן ללא ההורמון עצמו.

"אנחנו יודעים כמה חשובה פעילות גופנית בגיל מאוחר יותר לקידום ולשמירה על הבריאות ולכן, האתגר העומד לפנינו הוא להבין את הדרכים הטובות ביותר להישאר פעילים לאורך המעבר ההורמונלי הגדול שהוא גיל המעבר", אמר גם פול אנסדל, מרצה לפיזיולוגיה של פעילות גופנית באוניברסיטת נורת'ומבריה, באנגליה, שלא היה מעורב במחקר אך חקר רבות את המחזור הנשי והקשר שלו לרמת הפעלות הפיזיולוגית אצל נשים.

מקור המידע כאן >>
פרסום המחקר כאן >>

אולי תאהבו גם ...

לרוץ בגיל המעבר

ד"ר שרה ברגר, רופאה שעוסקת בדרך כלל בלימוד ומחקר של מוטוריקת ילדים, כתבה באתר runningwoman.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.