אירחנו בקבוצת On Fire את ד"ר מרב פרייברג, מומחית לרפואת נשים, וחברה בוועד לגיל המעבר (וגם חברה בקבוצה), שענתה על שאלות שקשורות לתחום התמחותה. ד"ר פרייברג היא רופאה בכירה בשירותי בריאות כללית ומכבי שירותי בריאות.

שאלה: מהם סוגי ההורמונים שניתנים כעת לנשים בגיל המעבר – באיזו צורה הם מגיעים ואיך יודעים אם מה שהותאם לי באמת מתאים לי?
תשובה: הטיפול ההורמונלי "הקונבנציונלי" מגיע בצורת טיפול פומי- כדורים- או בצורת מתן דרך העור- מדבקות או ג'ל – ושילובים ביניהם לפי מצבה הרפואי של האישה ונוחיותה, מצבים רפואיים נלווים שיש לתת עליהם את הדעת כמו תחלואה נלווית של לחץ דם וכו' ושיקולים נוספים. נהוג היום "לתפור" טיפול למידות האישה. כל הידע אצל רופאי הנשים. אחרי לקיחת אנמנזה-הסיפור הרפואי- ובדיקה, מתאימים טיפול.

ש: מתי – אם בכלל – צריך להחליף או לשנות מינון הורמונלי שנוטלים?
ת: זה מאוד אינדיבידואלי ושוב תלוי במצב הספציפי של אישה מסוימת וברצונותיה. נגיד, אם מטופלת במדבקות וזה לא נוח – נחליף לכדורים. יש פעמים שיש להתאים מינון- להעלות או להוריד מרכיב זה או אחר של הטיפול או לשנות דרך מתן. לעיתים צריך להפסיק טיפול. "כיוון עדין" בכל ביקור אצל הרופא.

ש: מה הם הורמונים מותאמים ביולוגית? האם יש להם יתרון על ההורמונים הרגילים? והאם יש התאמה כזו בארץ?
ת: זה תחום בפני עצמו שאיני מומחית בו שכן לא מדובר בטיפול עם רגולציה או אישור של משרד הבריאות או אפילו הFDA- וכו', אלא רקיחה של מעבדות פרטיות בשיטות שונות. העליתן על זה פוסט לא מזמן עם מידע רב. תחום שאינו בקונצנזוס רפואי לעומת ההורמונים שעליהם יש קוים מנחים וניירות עמדה. אין לגביו עדויות חותכות שיעיל ויתרה מכך – שבטוח…שוב לא במומחיות שלי וביעוץ שאני נותנת.

ש: אם אני סובלת ממיגרנה לא אוכל לקחת טיפול הורמונלי? אם זה המצב, כיצד זה ישפיע על מצב בריאותי העתידי?
ת: מיגרנה היא מצב שנצטרך לתת עליו את הדעת ב"תפירת טיפול". תלוי בסוג המיגרנה- עם אאורה או בלי, האם יש גם בעיית לחץ דם, היסטוריה חריגה וכו'. אחרי שרופא/ה ישבו איתך על כל הנתונים הם יוכלו להתאים לך טיפול באם תרצי – הורמונלי או אחר. בפני עצמה מיגרנה אינה הורית נגד חד משמעית לטיפול. ואם יהיה רצון וצורך אין לי ספק שתטופלי.

ש: בת 49. מחזור סדיר. סובלת מיקיצות טבעיות באמצע הלילה, חוסר שקט וירידה בחשק המיני (הזוגיות מצוינת. לא קשור לבעיות עם בן הזוג). זה קשור לגיל? ואם כן – מה ניתן לעשות?
ת: חד משמעי קשור לגיל. תסמינים קלאסיים של ירידה באסטרוגן ושל התקופה בחיים. יש טיפול תרופתי לתסמינים שייתן מענה ויקל ואף ערך בריאותי מוסף- הורמונים -ויש חלופות נפלאות של תרופות על רקע צמחי, תרופות מתחום טיפול מצב רוח ורפואה משלימה שיכולים מאוד לעזור. כהגדרה מי שרוצה ויכולה המענה הטוב ביותר הוא הורמונים, אך שוב – מקום לשילוב והתאמה לפי האישה.

ש: התפרסם לאחרונה מחקר בלנסט שהפך מחקר קודם, שהפך מחקר קודם 🙂 שדיבר על הקשר בין נטילת הורמונים לעלייה בסיכון לחלות בסרטן השד. מה את יודעת וממליצה? האם יש עלייה בסיכון כן או לא? או שאי אפשר לדעת?
ת: מאמרים יוצאים השכם וערב וזה מאוד משמח שיש שוב עניין בתחום והעלאת מודעות, אך יש לנתח את הדברים כמה שאפשר נכונה ולבחון כל מאמר מבחינה סטטיסטית וכו'. אם נשים החפירות בצד – השורה התחתונה העקבית לאורך שנים (כולל המאמר הידוע לשמצה מ-2002 שעשה נזק רב לתחום) היא שנטילת הורמונים לתקופה נכונה באישה הנכונה אינה מעלה סיכון לסרטן שד ויש בה תועלת רבה יותר מסיכון. מדובר בד"כ בתקופה הקרובה להתחלת תסמינים ולמשך כ-5-7 שנים ואז לשקול המשך טיפול כל אישה לגופה תרתי משמע. כיום יש קונצנזוס וקוים מנחים וניירות עמדה המגדירים התוויות ותועלת הטיפול וכו'. לאורך שנים יש באמת עליה ב"תוספת סיכון " לסרטן שד יחד עם שאר גורמי הסיכון שלא חסרים לצערי. יש לציין כי מי שנוטלת אסטרוגן בלבד ואין לה רחם לא נמצאת בשום תוספת סיכון. "האיש הרע " בהקשר זה בהורמונים הוא הפרוגסטרון ויש כיום תכשירים יותר בטיחותיים במרכיב זה גם.

ש: גיל המעבר מביא איתו קימות תכופות בלילה לפיפי. זו צרה צרורה. מה עושים עם זה?
ת: השתנה לילית- נוקטוריה- לא חייבת להיות חלק מהגיל אך אופיינית לנשים בכלל ויכולה להיות מוחמרת במנופאוזה. רובנו עושות הרבה פיפי וקמות בלילה. אם התסמין תמיד היה ייתכן ויחמיר. אם מופיע כתסמין חדש צריך לברר -מדבר פשוט כמו תרבית, דרך רמות סוכר ועד אורוגינקולוג. ובינתיים לשים לב כמה שותים ומתי, הפסקת קפאין בשעה סבירה, לפעמים פיזיו רצפת אגן עוזרת. ושוב – אני ממליצה על הסתכלות קצת יותר הוליסטית של כל התמונה ולא רק על תסמין בודד. מצד שני אם הכול טוב ורק השתנה לילית מפריעה אז הייתי כן מטפלת נקודתית.

ש: האם יש טעם להשתמש באמצעי מניעה בגיל 48 עם מחזור סדיר? הרי הסיכוי/סיכון להיכנס להריון הוא אפסי. לא? ואם כן – על מה את ממליצה?
ת: שאלה למתקדמים. גיל די גבולי והסיכוי להרות בו מעשית מאוד נמוך עד אפסי אך היו דברים ולאחרונה רואים- וזה לא הוכח סטטיסטית – פוריות גם בגיל מבוגר יותר מפעם. כך שאם אישה בגיל כזה לא שקטה יש לה מספר אופציות. אם נושאת התקן רגיל יכולה להישאר איתו מעבר ל-5 שנים המומלצות כך גם לגבי מירנה. ואם יש וסת סדיר והדימום מפריע יכולה לשים התקן מירנה ואז גם יש לה כבר חלק מטיפול גיל המעבר- הפרוגסטרון- ותוכל להוסיף רק אסטרוגן. לא מקובל להתחיל גלולות בגיל זה אך אם נוטלת ואין הוריות נגד כגון עישון, לחץ דם, השמנת יתר, בעיות קרישה וכו', יכולה להמשיך גלולות עד גיל 50. אם לא לוקחת כלום, ולא רוצה לקחת כלום, קונדום הוא אמצעי מניעה מצוין וגם – אפשר לשלוח את בן הזוג לוסקטומיה – קשירת צינור זרע- אמצעי מניעה מצוין לא הורמונלי לא התערבותי ואפילו הפיך.